שישי בבוקר.סימתי ואני צועדים להנאתנו.צעידת הבוקר הכמעט קבועה בימי שישי.סימתי פנתה אלי ואמרה לי: "שמת לב איך הקיץ חלף עבר לו כה מהר? אנו בפתחו של הסתיו והזמן פשוט נגמר במהירות". הנהנתי בראשי והמשכנו ללכת במרץ רב.
חשבתי על דבריה.ערכתי במוחי את הזמן בקיץ שהיינו יחדיו.זה היה זה קיץ מעניין ואהוב בעיקר.התחיל בנסיעה משותפת שלנו לטורקיה, המשיך בילוי במלון בתל אביב, המשיך בבילוי מלוני באילת. נסיעות לצפון ולדרום. היינו הרבה ביחד.אהבנו ואוהבים רבות. בתוך כך נאלצנו לפגוש את זוגתי לשעבר.זו הייתה פגישה שלא נעמה לי ואני משוכנע שלא נעמה לה. סימתי הייתה אדישה לפגישה הזו שנכפתה עלינו. טוב שכך.
היה זה קיץ של התקרבות. היה זה קיץ שבו המשכנו להכיר אחד את השנייה.הכרות מעמיקה יותר.הכרות הולכת וגדלה.היה זה קיץ שבו בילינו את כל הזמן הפנוי שלנו ביחד.קיץ שבו התהדקו הקשרים בין ילדי לסימתי.קיץ שבו גרושתי וסינתי הפכו לידידות טובות. קיץ שבו סימתי הפכה להיות חלק מהמשפחה.כך גם אני עם משפחתה וילדיה.
היה זה קיץ, נטול מתחים. קיץ של הבהרת כוונות.קיץ שבו למדנו אחד את השנייה.למדנו להכיר ולהוקיר, לכבד, להעריך,לאהוב יותר ויותר,להיות ביחד וליהנות מכל רגע שאנו יחדיו.קיץ של ים, של חופים, של שמש ושל היותנו יחדיו.
קיץ שבו אני יודע שהיא האישה של חיי.קיץ שבו החלטנו לפתח תחביבים ואולי עבודה משותפת יחדיו מעבר לעבודתה כאחות בחדר מיון.קיץ שבו בחנו את עצמנו ,הרצונות, המאווים, התשוקות, השאיפות והעתיד שלנו.
קיץ שבו הווה ועתיד חברו להם יחדיו.תוכניות ארוכות טווח עם הווה קיים. עתיד המשולב בהווה ובמציאות קיימת. לדעת שאנו ביחד עתה ולעתיד זה כה חשוב בזוגיות. להבין שקיבלת מתת אלוהים ולשמור עליה. על סימה ועל המתנה.
קיץ חם ולוהט עבר עלינו. סתיו נעים ממתין לנו.זו התחושה וזו התודה.
ממתין לחג הסוכות. נהנה מזמן ההווה.
ד"ר אבי זלבה
ד"ר אבי זלבה, קרימינולוג ויועץ ארגוני
